מרצה, יועץ קריירה
ומאמן להגשמה
  

דובי צ'יזיק
כי על קריירה לא מתפשרים!


בדף זה תוכלו למצוא מאמרים שונים בעולם התוכן של הקריירה והאימון, אותם אני כותב, מפעם לפעם, בעקבות מפגשים עם מאומנים, חברים, לקוחות ותלמידים שאני מלמד מאמרים וספרים שמזדמן לי לקרא.
מוזמנים לכתוב לי תגובות ודעות בדף צור קשר. מבטיח להתייחס לכולן.
על מנת לקרא את המאמר המלא, יש ללחוץ על כותרת המאמר. פניה בלשון זכר נעשית מטעמי נוחות בלבד. האתר והמאמרים פונים לנשים ולגברים כאחד.
חיפוש :

מה אנחנו בכלל רוצים?

מהמפגשים המרובים שלי עם אנשים ומקריאת ספרים רבים, אני לומד שלמרבית בני האדם יש מכנה משותף אחד רחב. מכנה משותף זה הוא הרצון להיות משמעותי בחיים/ לעשות משהו משמעותי. אני מבחין שלהבדלים הנובעים מתרבות, עם, דת ומגדר, אין משמעות בהקשר זה ומרבית האנשים שפגשתי בסופו של דבר רוצים דבר אחד, להיות משמעותיים ולהשפיע. כמובן שלכל אחד מאתנו פרשנות אחרת למושג "השפעה", או "עשיה משמעותית".

בשלבים השונים בחיינו אנו מרגישים לעתים, שהעשייה או המהות שלנו אינם בעלי משמעות מספקת ואז אנחנו מתחילים לחוש מאוד לא בנוח. התייחסתי בעבר לסוגיית משמעות החיים ולא ארחיב שוב בנושא (למתעניינים, מומלץ לקרוא את המאמר הרלוונטי באתר שלי).

כעת אתייחס לשאלה מהי  "עשייה משמעותית", או "להיות משמעותי" ועל איזה צורך זה עונה לנו.

בשלב כלשהו בחיים אנו קולטים שאנו זמניים לגמרי על פני כדור הארץ, ושאם יתמזל מזלנו נחייה את אורך החיים הממוצע למגדר שלנו ולחבל הארץ בו אנו חיים. ברגע שאנחנו קולטים זאת, אנחנו מנסים להבין מה תפקידנו ומתחילים לשאול שאלות.

למה נועדנו? האם יש משמעות לחיים שלנו, או שמא אנחנו זהים לפרות, לתרנגולות ולפרחי הגלדיולה בגינה? ניתן לראות די בקלות שיש הבדל משמעותי בין האדם, בעל יכולת המחשבה והבחירה, לבין שאר בעלי החיים. יכולת הבחירה שלנו, שפעמים רבות אינה מובנת מאליה, מאפשרת לנו עשיה ושיח שבעלי החיים האחרים אינם עוסקים בו.

לכן המחשבה שחיינו עשויים להיות חסרי משמעות לחלוטין, היא מחשבה מפחידה מאוד. כל הקיום שלנו, האמונות, הערכים, העבר והעתיד שלנו מוטלים לפתע בספק גדול. אנחנו מתחילים לשאול את עצמנו: מה המשמעות של כל זה? האם אנחנו מקריים כאן, או יש השגחה עליונה? האם הכל צפוי והרשות נתונה, או שאולי החיים שלנו הם אוסף מקרי לחלוטין של אירועים ורגשות, שאנחנו מעניקים להם משמעות, כי אחרת לא נוכל בכלל לעבד את החוויות שאנחנו עוברים?

כפי הנראה אין אמת אחת. אם תשאלו אדם דתי, הוא יגיד כי ישנה השגחה עליונה, אלוהית ולכל אחד מאתנו יש שליחות צפויה בבואנו לחיים. חלק מן האנשים ממלאים את השליחות הזאת וחלקם, מסיבות שונות, לא. לעומת זאת אם תשאלו פילוסופים שונים, אתם תתקלו בתשובות כגון: "החיים ריקים וחסרי משמעות".  ואת המשמעות הזאת, כל אחד מבני האדם מחפש למלא, בדרכו ועל פי אמונתו. אנחנו, בני האדם, בעלי חיים חברתיים אשר חיים בקבוצות. קבוצות אלו חולקות, בדרך, כלל ערכים ואמונות משותפים והם אלו המעניקים לחיי החברים בקבוצה את המשמעות המבוקשת להם.

בין אם גישתכם לחיים קרובה לגישה הדתית, ובין אם גישתכם קרובה יותר לזו של הפילוסופים, מרבית בני האדם עסוקים בלמצוא את אותה עשייה משמעותית, שמסייעת לנו להבין מה תפקידנו ומה השליחות שלנו במהלך 80 שנות חיינו.

אוסיף הסתייגות בסיסית לדברי. על פי תפיסתו של אברהם מסלאו, רק בני אדם שאינם נמצאים בהישרדות בסיסית, יהיו פנויים דיים לעסוק בסוגיות פילוסופיות של החיים. אין ספק שאם אדם נמצא במצוקה כלכלית ועליו לדאוג לצרכים הבסיסיים שלו כמו אוכל ולינה, ראשו יהיה פחות פנוי לעסוק בהגשמה אישית, מאשר אדם שאינו במצוקה ונמצא גבוה יותר בפירמידת הצרכים ועל כן מתפנה לשאול את עצמו שאלות העוסקות במשמעות ובהגשמה האישית.

לקראת סוף המאה ה – 20, אנשים רבים החלו בחיפוש אחר משמעות דרך עשייה במקום העבודה שלהם ויצירת מסלול קריירה שמעניק משמעות לחיים, הם הפכו את העשייה היומיומית ל"נסבלת" כי יש לה משמעות ומטרת על. בעוד שבעבר, אנשים בחרו לבצע את עבודתם כאמצעי של פרנסה בלבד שבזכותה ישלמו משכנתא, יגדלו ילדים ויסעו לחו"ל, כיום ההבנה היא שהיכולת המשמעותית ביותר לעשות הבדל ולעסוק בדברים משמעותיים היא באמצעות מימוש עצמי בעבודה. אף על פי כן, ישנה קבוצה גדולה מאוד של אנשים שעדיין מתפרנסים מעבודה שאינה משמעותית עבורם והעשייה שלהם נמצאת במקומות אחרים לגמרי: התנדבות בקהילה, משפחה, תחביבים ועוד.

האם עשייה משמעותית במקום העבודה, חשובה יותר מעשיה במקומות אחרים? בוודאי שלא. כל אחד מחפש את העשייה המשמעותית שמתאימה לו לאופי, ליכולות, למגבלות ולרצון, בהתאם לחינוך שקיבל, לתרבות אותה ינק, לחוויות שעבר ולמיקומו בפירמידת הצרכים של מסלאו.

יש לי חבר טוב, שבמשך שנים רבות התלוננתי בפניו שהוא לא מקדם את עצמו לתפקידים המתאימים ליכולות שלו. יאמר לזכותו, הוא תמיד אמר לי שעשייה משמעותית עבורו היא בתחום המשפחה. לקח לי שנים להפנים את זה, לקבל ולכבד את זה. חשבתי, כמו רבים אחרים, שכל אחד חייב לעשות את המקסימום בכל תחום. זה כמובן לא נכון. אותו חבר הרגיש עצמו מאוד מוגשם עם משפחתו, ומי אני שאשפוט זאת?

בשנת 2008 הגשמתי חלום אישי והקמתי ביחד עם שותף חברה מסחרית, שהתמחתה בתחום שירותי משאבי אנוש לעולם התוכן של מערכות המידע. חשתי סיפוק רב, יצרתי יש מאין. ממצב של עובד יחד בתחילת 2008, ניהלתי חברה שבתקופת השיא שלה העסיקה 60 עובדים. הייתה לי הזכות ליצור תרבות ארגונית ייחודית, לנהל עובדים בדרך שהאמנתי שצריך לנהל ופחות בדרך שחוויתי כשכיר בחברות בהם עשיתי תפקידים דומים בעבר.

כמובן שעשיתי מיליון טעויות בדרך, לעיתים טעיתי בכך שגייסתי אנשים לא מתאימים, לעיתים לקח לי זמן להאמין שאנשים מספיק אחראיים לעשות את העבודה שלשמה שכרתי את שירותיהם, לעיתים פספסתי הזדמנויות שונות, אך בעיקר עסקתי ביצירה ובעשיה. עבורי זה היה צעד שהעניק משמעות רבה לחיים שלי. נגעתי בחייהם של אנשים רבים באותה התקופה, סייעתי לאנשים להביע את אהבתם לבני משפחתם, עזרתי לעובד להסתכל על הזוגיות שלו בדרך שונה ובכך להציל את נישואיו שעמדו בפני פירוק, מצאתי לרבים מקומות עבודה ועוד.

גם לאחר שעברתי תאונה דרכים, שבסופו של דבר גרמה לי לסיים את עבודתי בחברה ולפרוש, ניסיתי בתחילה "להתעלם" מהכאבים ולהמשיך כי האמנתי שיש לי שליחות חשובה שהיא יותר חשובה מ "איך שאני מרגיש כרגע" (דבר שהתברר כטעות קשה שעלתה לי במחיר יקר לבריאות הפיזית והנפשית שלי בהמשך).

ואז, בשנת 2012 משהו השתנה. החלה להשתלט עלי תחושה שהעשייה שלי אינה משמעותית יותר, שאני "רודף אחרי הזנב של עצמי" ובעצם, מלבד לתפעל את ההחברה הזאת שהקמתי, אני לא מצליח לעשות יותר הבדל. בתחילה סירבתי לקבל את ההרגשה הזאת ובכל פעם שחשתי כך, התנערתי מהר ומיד מילאתי את ראשי בתוכניות אסטרטגיות וביעדים חדשים לחברה. אך ככל שחלף הזמן ותדירות המחשבה הזאת עלתה, לא הצלחתי יותר להתעלם ממנה. עבורי התחושה שאני לא משמעותי הנה תחושה מתסכלת מאוד.

התחלתי לבדוק עם עצמי מדוע זה קורה לי. מה הסיבה שמשהו שהיה חלום חיי במשך שנים רבות, לפתע הופך למשהו פחות משמעותי ומלווה במחשבות ובתחושת של כישלון.

כיוון שאני מאמן כבר משנת 2007, התחלתי לשאול את עצמי שאלות מנחות, שמטרתן לעלות על הסיבות.

לאחר עבודה קשה של "שאילת שאלות" מצאתי שאם אני לא עוסק במשהו שיש בו משמעות לטעמי, ״אני לא שווה כלום". המשכתי לשאול את עצמי לעומק מה זה אומר עבורי להיות "לא שווה", ומצאתי כי זה להיות מישהו שהוא חסר ערך, שקם בבוקר, הולך לעבודה, חוזר הביתה, ישן ואינו עושה שום דבר שמשנה את מצבו או את תמונת עולמו. בתהליך האימון העצמי שערכתי, הלכתי אחורה עד תקופת ילדותי בקיבוץ, אחד מתוך....  נזכרתי כמה קשה כבר אז היה לי להיות "אדם רגיל״. קלטתי שהעברתי את מרבית ילדותי בניסיון להיות שונה מהאחרים, העיקר לא להיות אחד מתוך... חשתי שאני  חסר משמעות.

היום בדיעבד, בפרספקטיבה של הרבה מאד שנים אחרי, אני מניח שככל שהמגבלות הפיזיות שלי הקשו עלי למלא את תפקידי כמנכ"ל החברה, כך עלתה תדירות השאלות הללו שהטרידו את מנוחתי. הקושי הפיזי למלא את התפקיד שחלמתי עליו, היה קטליזטור לשאלות מהותיות על משמעות הקיום שלי בעולם הזה.

שמתי לב שאני שואל את עצמי שאלות קשות כמו, מה הטעם, בשביל מה, ועוד. שאלות אלו פתחו בפני עולם שלם של חשיבה חדשה, כזאת שלא הייתה זמינה לי לפני כן. התחלתי לשאול את עצמי במה אני טוב בחיים, מה הם הדברים שאני עושה בקלות יחסית ושהתוצאות שלהם משפיעות על הכי הרבה אנשים, ומאפשרות לי להיות משמעותי בחיים.

נזכרתי באבחון הכישורים של מכון גאלופ שערכתי לעצמי בשנת 2012 (זה נושא למאמר נפרד ולא אוכל לפרט כאן את תפיסת העולם הרחבה שעומדת מאחוריו). גיליתי על עצמי שאני איש של למידה, ושהדרך הטובה ביותר עבורי ללמוד, היא באמצעות כך שאני מלמד אחרים. גיליתי שאחת החוזקות שלי היא הבנה אינדיבידואלית של בני האדם, כלומר היכולת להקשיב ולהסתכל על כל פרט בפני עצמו מבלי להיתפס להכללות מגדריות, תרבותיות, מוצא ועוד. הבנתי שאני מצוין בעולם התכנון והביצוע האסטרטגי.

כשניתחתי את זה לעומק הבנתי שהיעוד שלי הוא לסייע לאנשים למצוא את דרכם במאה ה 21. מאה שבה הטכנולוגיה מחליפה עובדים, מקצועות שונים הולכים ונעלמים, חברות משתנות ונעלמות והאדם ניצב בפני שאלות קיומיות וערכיות רבות.

נכון, מצבי לא מאפשר לי היום להסתער על כך בכל הכח כפי שהייתי רוצה, אבל יש בכך יתרון מסוים (האמינו לי, חיפשתי). היתרון הוא כי במפגשים המעטים שאני עורך עם אנשים, אני שם, כולי עבורם.

מה הדרך שבה כל אחד מכם יכול להיות משמעותי, עבור עצמו - איך מתחילים לפרק את השאלה הכבדה הזאת?

לא כל אחד הוא מאמן, ומעטים המאמנים שיכולים "לאמן" את עצמם (בדרך כלל, זה בלתי אפשרי, מסיבות רבות). הדרך בה אני עובד עם המתאמנים שלי עוברת דרך החזון האישי של כל אדם. תשאלו את עצמכם מה החזון שלכם, זאת בעצם התשובה לשאלה: "מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול?"

לחלק מבני האדם החזון שלהם ברור וידוע, לעיתים עוד מילדות. לרבים אחרים אין הגדרה ברורה. או שאף פעם לא עסקו בניסיון להגדיר את חזונם, או שפשוט לא הצליחו ליצור אותו לבד. 

כאשר לאדם יש חזון ברור, סוג של תמונת ניצחון שבה הוא יכול לראות את עצמו בדמיונו מגשים את עצמו, מרוצה ומאושר, ניתן להתחיל לבנות תוכנית אופרטיבית שתסייע לו להתקדם אל עבר החזון, צעד אחר צעד.

בהצלחה

 

 

טואול - בניית אתרים