מרצה, יועץ קריירה
ומאמן להגשמה
  

דובי צ'יזיק
כי על קריירה לא מתפשרים!

          
   052-5564461   
 info@dubi-careercoach.com  I  


בחרתי להעלות לאתר  מאמרים שונים בעולם התוכן של הקריירה והאימון, אותם יוצא לי לכתוב, מפעם לפעם, בעקבות מפגשים עם מאומנים, חברים, לקוחות ותלמידים שאני מלמד ועוד. מוזמנים לכתוב לי תגובות ודעות בדף צור קשר. מבטיח להתייחס לכולן.
על מנת לקרא את המאמר המלא, יש ללחוץ על כותרת המאמר. פניה בלשון זכר נעשית מטעמי נוחות בלבד. האתר והמאמרים פונים לנשים ולגברים כאחד.





חיפוש :

מחשבות בבוקר חורפי

6/12/2015

תל אביב מתעוררת ליום חדש. אנשים מבוגרים, עטופים במעילים ובצעיפים, ממהרים ברחוב. אופנוען צעיר, אוחז תיק ציור גדול, עוקף מימין. הרוח מעיפה לו את התיק הגדול ומאיימת להעיפו.

נזכר בסיור צלמים שהשתתפי בו, לפני מספר חודשים, באותו אזור, של דרום תל אביב. סיור בין בתי מלאכה קטנים, רובם עסקים של איש אחד, בחלקם הגדול עסקים של איש אחד יחיד, אדם מבוגר, שהקים את העסק לפני שנים רבות והזדקן איתו. בתי מלאכה קטנים, דחוסים באבק, ברזל ישן, ועמוסים בזכרונות.

באחד מבתי המלאכה האלה, פגשתי את יצחק. גבר מרשים, בן כ 90 (איש אינו יודע במדויק בן כמה הוא) יצחק, יליד בולגריה, פתח יחד עם אשתו, בית מלאכה לחריטה לפני למעלה מ 60 שנה. הוא ואשתו עבדו בו יחד במשך עשרות שנים עד לפטירתה, לפני שנים אחדות. כל בוקר יצחק מגיע באוטובוס לבית המלאכה. בשיחה  ב 4 עיניים, מתלונן על כך שנהגי האוטובוס מעקמים את אפם, כאשר אינו מחליף את בגדי העבודה, לפני העליה לאוטובוס.

איש מיוחד, שקט, עובד בריכוז, בדיוק רב, מקפיד לחרוט חלקים עדינים במחרטה הענקית שבבית המלאכה שלו. צילמתי את יצחק מספר תמונות ובאחד מביקורי שם, הבאתי לו במתנה תמונה גדולה שלו, ליד המחרטה.  כאיש קריירה, אני מתעניין בסיפורו של  האיש המרשים הזה. איש בגיל מופלג עובד מספר שעות כל יום, לא מפספס יום עבודה אחד, שנים רבות.  כל כך שונה מהקריירה שלי, של אחרים, אני אומר לעצמי. יצחק הוא איש עבודה בכל רמח אבריו. הוא עושה את עבודתו היום, כפי שעשה אותה לפני 50 שנה ויותר, במגבלות הגיל כמובן. הוא לא מחפש להתפתח, להגשים את יעודו, לשפר את איכות חיו. הוא שם... בפשטות, בענווה. עבורו הזכות לקום בבוקר ולפתוח את שערי המתכת הכבדים של בית המלאכה שלו, זאת ההגשמה. אז למה לעזאזל, אני מחפש להתפתח, ללמוד, לדעת עוד, לגעת באנשים, להרוויח יותר? למה אני נכנס לטראומה מתאונת דרכים שמזעזעת את כל עולמי  ומאיימת למוטט את חלומותי?

ככל שאני חושב על זה, אין לי ממש תשובה.... 2 דורות לפני, אנשים עבדו במקום עבודה אחד במשך  40 שנה, לא חשבו על קידום, לא חשבו על הגשמה – חשבו על פרנסה – על איך להביא אוכל הביתה. האושר של רוב האנשים נבע ממקום אחר. מחוץ לעבודה. בבית, עם חברים, קריאת ספר ועוד.  איך השתנה העולם כל כך, שקם דור שהופך את הפירמידה של מסלאו על פניה – והדבר הראשון שחשוב לו, זאת ההגשמה העצמית. את הבטחון התעסוקתי שלנו, נהיה מוכנים לסכן, לעיתים עבור עבודה שממלאת אותנו יותר.

לעיתים חלק מאתנו, יהיו מוכנים לרדת בשכר עבור ההזדמנות לעסוק במשהו שממלא את הלב. מצדו שני של המתרס, אני נתקל בהתארגנויות עובדים חדשות, בארגונים רבים – מטרת הקמתם, ניסיון להגן על זכויות העובד, להבטיח את פרנסתו, גם בגיל פחות אטרקטיבי עבור המעסיקים. לא ארחיב את הדיון בנושא ארגוני העובדים כאן, כי זאת תהיה סטיה מהנושא. רק אציין שהפופולריות שלהם נובעת, ככל הנראה, מתובנה שבבסיסה הרצון והצורך בבטחון תעסוקתי לאורך זמן, גם על חשבון ההגשמה האישית.

האם יש כאן סתירה בין התפיסות? יש שיגידו שכן, יש סתירה. איך מתיישב הרצון להתפתח ולהגיע להגשמה אישית בעולם הקריירה, עם הצורך בבטחון תעסוקתי?

לעומת זאת, אני מחזיק בתפיסה פתוחה יותר. ביסוד התפיסה – אנשים שונים זה מזה. מרכז עולמם של אנשים נמצא במקומות אחרים. יש את הקרייריסטים, אני ביניהם, שמחפשים להתפתח דרך מסלול הקריירה שלהם, לעבור מקומות עבודה, תפקידים, להשפיע על מעגלים, הולכים וגדלים של עובדים, לקוחות וספקים. אחרים, רואים במקום העבודה שלהם מקום עבודה ותו לא. מקור הפרנסה ממנו מביאים את השכר הביתה. ההתפתחות האישית שלהם אינה תלויה במקום העבודה והיא יכולה לבוא מתחביב כלשהו, מפעילות התנדבותית, מהחיבור למשפחה ועוד. 

אין תפיסה נכונה או צודקת יותר. מה שנכון עבורי, לא בהכרח נכון עבורך ולהיפך. בשנה האחרונה, אני עובר תהליך של מעבר להיות עצמאי. רבים מחברי שמלווים אותי שואלים אותי אם נפלתי על הראש. "למה לך בגילך כאב הראש של עצמאי?" אחרים, רואים בצעד שאני עושה, המשך טבעי להתפתחות הקריירה שלי. האם מישהו מהם צודק יותר או פחות? כנראה שלא. האם נכון לעסוק בסוגיית הקריירה בגיל שלי? זה נכון עבורי. זה נכון, ראשית כי אני יועץ קריירה שנמצא באמצעיתה של תפנית חדה בקריירה, וזה נכון כי זה הכיוון אליו אני שואף להתפתח וזאת הדרך, לטעמי שאצליח להביא את עצמי נכון יותר, לידי ביטוי.  

חבר טוב, יוסי (שם בדוי) , עליו כתבתי פעם, העלה, לא פעם את השאלות והחששות לצעדים שאני עושה. תפיסת עולמו שונה משלי. אני קולט לחלוטין שהדאגה שלו נובעת, מנקודת מבטו על עולם התעסוקה והקריירה.

מנקודת מבטי, למרות שאני מעריץ את יצחק, איתו פתתי את סיפורי, לא ברור לי למה בוחר לעבוד, עדיין בגיל מופלג, במקום לבלות בקנטרי, לבלות עם משפחתו ועם נכדיו. כלומר, כן ברור לי שעבורו זאת הבחירה היחידה. ושעצם היכולת לקום, להגיע לעבודה, להכין את כל אותן חריטות עדינות, היא הסיבה שמביאה לו סיפוק, אושר ורצון להמשיך קדימה.

כאמור, אנשים שונים עם בחירות שונות. וכל עוד גישתו של האחד אינה פוגעת באחרים, היא לגיטימית לחלוטין.

אני יודע שבמשך שנים רבות אני "מתבשל" עם עצמי על גישתי, להיות עצמאי. על הבחירה לעשות בגיל 53 את מה שאני אוהב ועבור מי שאני אוהב. גם אני התלבטתי עם עצמי ועם חברים, לא מעט לפני הצעד.

תרומה לא קטנה להחלטה שלי, נובעת מהנכות שנכפתה עלי, כתוצאה מתאונת דרכים אני יודע שלהחלטה שלי יש השפעה על משפחתי ועל הסביבה הקרובה,ולכן את הצעדים, אני עושה לאט ובזהירות הדרושה. אבל לא אעצור את עצמי כי זאת הבחירה שלי.

מה איתכם? האם אתם פועלים בחיים שלכם על פי הבחירה שלכם? האם אתם מגשימים את מי שאתם?  שווה חשיבה.

img_ArticleTag קריירה, עבודה, עצמאי
האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים