מרצה, יועץ קריירה
ומאמן להגשמה
  

דובי צ'יזיק
כי על קריירה לא מתפשרים!

          
   052-5564461   
 info@dubi-careercoach.com  I  


בחרתי להעלות לאתר  מאמרים שונים בעולם התוכן של הקריירה והאימון, אותם יוצא לי לכתוב, מפעם לפעם, בעקבות מפגשים עם מאומנים, חברים, לקוחות ותלמידים שאני מלמד ועוד. מוזמנים לכתוב לי תגובות ודעות בדף צור קשר. מבטיח להתייחס לכולן.
על מנת לקרא את המאמר המלא, יש ללחוץ על כותרת המאמר. פניה בלשון זכר נעשית מטעמי נוחות בלבד. האתר והמאמרים פונים לנשים ולגברים כאחד.





חיפוש :

איך מייצרים איזון בין הקריירה לחיים הפרטיים?

18/11/2015

היום אני רוצה להעלות סוגיה כואבת, כזאת שאנחנו חושבים עליה, משוחחים עליה עם חברינו בבית הקפה, ביום שישי בבוקר, אבל מרביתנו, לא עוברים את שלב המחשבה ולא מממשים את חלומותיהם, כל אחד וסיבותיו הוא. בשלהי המאה ה 20 ובפתחה  של המאה ה 21 אנחנו מוצאים את עצמינו עובדים, לעיתים סביב השעון על מנת לקדם את הקריירה, להתפרנס ולהתפתח.  עולמינו נע במהירות מסחררת והאמיתות שהיו מוכרת לנו , כגון בטחון תעסוקתי, והתקדמות בתפקידים, באופן אוטומטי, כבר לא בהכרח נכונות היום.

שוק העבודה עובר טלטלות ושינויים, חברות מחליפות בעלויות, מיזוגים ורכישות, השוק דורש עובדים גמישים, בעלי ניסיון, שמוכנים לעבוד קשה. עובדים ורסטיליים, שמוכנים לעשות מעבר לתפקיד המוגדר שלהם. מן הצד השני, ניתן לראות שינויים בהתארגנות של עובדים, בדרישה לקיום הסכמים קיבוציים.

אנשים מעל גיל 40, במקצועות רבים מוצאים את עצמם כלא רלוונטיים. קושי אדיר להוכיח כי יש להם עוד הרבה מה לתרום לשוק.

אבל כל הדברים האלו מוכרים וכולנו חווים אותם ברמות אלו ואחרות של עצמה במקומות העבודה שלנו, בשיחות הסלון בשישי בערב ותוך צפייה בטלוויזיה וקריאת עיתונות כתובה. אני מבקש להתייחס בדברי לאדם שמאחורי העובד.

בשנה האחרונה אירעו בחיים שלי שני אירועים מכוננים ששינו מאוד את הפרספקטיבה ואת המחשבה שלי ובזה, ברצוני לשתף אתכם היום. האירוע הראשון קשור בפטירתו של אבי, ז"ל בשלהי שנת 2012. אבי נפטר לאחר מחלה קשה שממנה סבל שנים רבות. כיוון שאמא שלי גם נפטרה לפני שנים רבות, נטלתי על עצמי את הטיפול השוטף באבא ונקשרתי אליו מאוד. במסגרת המחלה שלו, לאחר שנזקק לשמירה צמודה, הועבר למחלקה גריאטרית, שם שהה עד סוף ימיו.  בין הדברים הלא נעימים בתהליך, נאלצתי לטפל בחיסול הבית שבו גרו הורי. לעבור על הניירות, על החפצים. ובעיקר לזרוק המון דברים לפח. בתהליך שלקח כ 5 ימים, נותרו בסופו של דבר מהחיים של אבא כמה קופסאות קרטון, אותם לא היה לי לב לזרוק, וכמה מזכרות אישיות ששמרתי או שנתתי לאחי. עם פטירתו הבנתי שבעצם, החיים מסתיימים, ואנחנו לא לוקחים אתנו שום דבר לעולם הבא. חיים שלמים אנחנו רצים, עובדים, רוכשים דירה, רוכשים חפצים, אוספים ופתאום יום אחד, לכל זה אין עבורנו ערך יותר.

האירוע השני, יותר משמח, לפני כשנה הגעתי לגיל המכובד, 50. חבר התקשר אלי ובירך אותי: מזל טוב ידידי, הגעת לאמצע החיים. החדשות הרעות הן שהחצי השני יותר קצר.  באותו רגע, חלפה בי מחשבה והשלמתי לעצמי את ברכתו:" ולכן את מה שנותר צריך לנצל ולעשות למען הנשמה שלי".

במסגרת עבודתי והקשרים שיש לי, אני פוגש אנשים רבים שמשתפים אותי במחשבותיהם ואני מוצא דמיון רב בהתלבטויות שלהם, במחשבות שלהם ובמה שמטריד אותם. אבל לא רק במסגרת העבודה, אני נפגש עם הסוגיה. לפני כשבועיים, בדרך לפגישה בבית קפה ארומה שברחוב יהודה הלוי בת"א, עברתי ליד חנות קטנה, כזאת שעברתי לידה עשרות ואולי מאות פעמים בעבר. הפעם משך את תשומת ליבי שלט ענק על חלון הראווה המרופט, עליו נכתב באותיות צבעוניות גדולות:" מכירת חיסול". ומי אם לא אני, לא ינצל הזדמנות נפלא לקנות משהו שאני לא צריך, במחיר מזל. נכנסתי לחנות, כזאת כמו מכולת שכונתית של פעם, על מדפים מאובקים עמדו עשרות בקבוקי בושם, ביניהם כאלה, שזכורים לי כמותגים מהילדות שלי... "נוסטלגיה" אני זוכר ש אמרתי לעצמי.... בתוך בחנות, על כסא גבוה ישב לו המוכר. אדון , שלדעתי, מזמן עבר את גיל הפרישה. חייכן, ובמבטא עיראקי וחיוך מבויש משהו, אמר לי:" אין לי ברירה, אני מוכר הכל, מכריחים אותי לצאת לפנסיה, הורסים את הבניין, בונים כאן בנין משרדים גדול וחדש". אני זוכר את המחשבה שחלפה במוחי באותו הרגע.... האיש הזה, תכנן לעבוד את עצמו למוות. אין לו שום תוכניות לצאת לפנסיה.

למרות שיצאתי מהחנות עם בקבוק בושם "פאקו ראבן "של פעם... יצאתי עם חיוך גדול יותר. כי ניהלתי שיחה במשך כמחצית השעה עם האיש המקסים הזה, בה הראיתי לו את הצד השני של המטבע. את ההזדמנות לבלות עם ילדיו, עם נכדיו, ללכת בבוקר לקאנטרי קלאב, לנסוע עם אשתו לנופש.... ותוך השיחה ראיתי איך עיניו נפקחות, איך אפשרויות חדשות, שכלל לא עלו בדעתו לפני כן, פתאום החלו להראות אפשריות ואפילו קוסמות........  את אור עיניו של האיש המבוגר הזה, לא אשכח עד יום מותי.

אנחנו שואלים את עצמינו – האם נחרץ גורלנו להתרוצץ עד סוף ימינו כעברים מורעלים במבוך אין סופי? או שמא אנחנו יכולים לעשות משהו עם החיים שלנו?

וכאשר אני אומר לעצמי : "משהו עם החיים" אני מתכוון למשהו שימלא אותי, שייתן לי תחושת סיפוק, תחושה שלחיים שלנו יש משמעות, מעבר לסטנדרטים של חתונה, גידול ילדים, רכישת דירה ופנסיה.

מזה כשנה, החלטתי להקדיש את זמני הפנוי לשני עיסוקים עיקריים צילום והדרכה.

בצילום ועריכת תמונות, אני מוצא אושר וסיפוק רב, וההשקעה הרבה מביאה אותי, כל פעם למחוזות חדשים, לתמונות יותר מרהיבות ובעיקר לאושר בלתי נגמר. בתחום ההדרכה, אני מטפל יותר, במורשת שלי, בשאלה: מה אני רוצה להשאיר אחרי בעולם הזה? איך אני רוצה שיזכרו אותי, לאחר לכתי. וכאן אני עוסק ימים, כלילות, בהדרכת קריירה, בהדרכת אנשים לשילוב של חיים אישיים ועבודה, בהדרכה של ניהול עסקים ועוד. התחושה שכל פעם אני נוגע בחיים של אנשים, ואולי אף משנה את מסלולם לטובה, נותנת לי סיפוק אין סופי.

אני פוגש אנשים עם מגוון רחב וגדול של תחביבים ועיסוקים, שהמשותף להם אחד: מילוי החלל שהנשמה שלנו זקוקה לו.

אני רוצה לקרא לכם, לא להמתין לגיל 50. למען האמת, אני רוצה להגיד לכם, אל תמתינו עוד דקה אחת. תפתחו את התחביבים שלכם, תפתחו את הדברים שגורמים לכם עונג ונחת ועשו אותם כמה שיותר.  כי הזמן שעובר אינו חוזר.... אין בכוונתי לקרא לאף אחד מכם להתפטר מן העבודה ולהתחיל לחיות חיים בלתי אחראיים, כי החובות שלנו, מה לעשות, עדיין קיימות. הקריאה שלי נוגעת לשילוב – Work, Life Balance כי חוץ מהפרנסה, יש לנו גם חיים ואנחנו רוצים לתת להם משמעות.

 

img_ArticleTag איזון, עבודה, פנסיה, סדרי עדיפויות,
האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים