מרצה, יועץ קריירה
ומאמן להגשמה
  

דובי צ'יזיק
כי על קריירה לא מתפשרים!

          
   052-5564461   
 info@dubi-careercoach.com  I  


בחרתי להעלות לאתר  מאמרים שונים בעולם התוכן של הקריירה והאימון, אותם יוצא לי לכתוב, מפעם לפעם, בעקבות מפגשים עם מאומנים, חברים, לקוחות ותלמידים שאני מלמד ועוד. מוזמנים לכתוב לי תגובות ודעות בדף צור קשר. מבטיח להתייחס לכולן.
על מנת לקרא את המאמר המלא, יש ללחוץ על כותרת המאמר. פניה בלשון זכר נעשית מטעמי נוחות בלבד. האתר והמאמרים פונים לנשים ולגברים כאחד.





חיפוש :

על הקשר בין קריירה מוצלחת, הגשמה ואיכות החיים שלנו

11/10/2017

 

90 אחוזים מהמאומנים שמגיעים אלי לתהליכי אימון בתחום הקריירה מנסחים את הפניה שלהם בדרך הבאה:

"אני מאוד לא מרוצה ממה שאני עושה, אין לי לאן להתקדם בעבודה. מצד שני, אין לי מושג מהו התחום שמתאים לי". במילים אחרות, אין לי מושג מה ארצה לעשות כשאהיה גדול.
הדור של הורי ז"ל, לא ממש התעניין הגשמה עצמית, בטח שלא חיפש לעבור כל כמה שנים ממקום עבודה אחד לאחר, על מנת לקדם את מסלול הקריירה. פעם אנשים הלכו לעבודה בשביל להתפרנס, להביא לחם הביתה, לאפשר לילדים ללמוד באוניברסיטה, להתחתן, לעזור להם ברכישת דירה ועוד. כיום, חלק גדול מהאוכלוסייה מחפש להגשים את עצמו, דווקא בתחום העבודה ומכאן שהוא מוכן לעבור ממקום למקום, כל פעם שהוא מרגיש שמסלול הקריירה נתקע קצת, או שנוצרת הזדמנות להתקדם בשכר או בתפקיד.

החלטתי לבדוק מהו אותו הצורך שרבים כל כך חשים, בהגשמה עצמית, דווקא באמצעות הקריירה. אין ספק ששוק העבודה עבר שינויים מרחיקי לכת, ממקומות עבודה מסורתיים, בהם העובד החל את עבודתו, לעיתים במשרה התחלתית כפקיד ובמשך השנים שדרג את מעמדו ושכרו, בעיקר כי הארגון מצא אותו כאדם מתאים לקידום. עם המודרניזציה והגלובליזציה, יחסי ארגון עובד השתנו לחלוטין והפכו להיות יחסים אינטרסנטיים הן עבור המעסיק והן עבור העובד. כל עוד האינטרס המשותף מתקיים, יחסי העובד ומעביד ימשכו. אך ברגע שאחד מהם חש שמשהו בהסכמות אלו אינו עובד עבורו יותר, יתחיל תהליך הפרדות, בתחילה תהליך של הפרדות מנטאלית ולאחר מכן, אף הפרדות פיזית.

כאשר המעסיק יוזם את הפסקת עבודתו של תתאחד או יותר מעובדיו, הוא עשוי לעשות זאת כתוצאה ממגוון נסיבות: קיצוץ תקנים, הפרת משמעות מצד העובד, סיום פרויקט, שינוים בהרכב המשאב האנושי הנדרש לארגון ועוד.  העובד עשוי לנטוש אף הוא, מכמה סיבות, להלן העיקריות שבהן: יחסי עבודה לא טובים עם מנהל, יחסי עבודה לא תקינים עם קולגה, הזדמנות תעסוקתית שונה ועוד.

דבר אחד ניתן להגיד בברור, אותה המחויבות ההדדית, בין עובד לארגון, שאפיינה קריירות לפני 40 שנה כבר לא מתקיימת. שני הצדדים רוצים לשמור לעצמם את הגמישות לסיים את יחסי העבודה בכל עת שירצו. מכאן ניתן להרחיב בניתוח מעמיק על אתגרי שימור העובדים שניצבים בפני חלק גדול מהארגונים. אבל מטרתי הפעם היא לעסוק דווקא בצד של העובד שמסיים את עבודתו כי הוא חש לא מסופק בעבודה, תחושה שלעיתים תבוא לידי ביטוי בתסכול רב, בחוסר עונים, במתח אישי רב, שהשפעתו מורגשת היטב גם בבית, גם בעבודה.

למה אנחנו קושרים בין העבודה שלנו שמטרתה לפרנס אותנו ואת משפחתנו עם הרצון להגשים את חלומותינו ואת עצמינו?
מדוע אדם מסוגל לעבוד 20 שנה בארגון בתפקיד בכיר, ויום אחד לקום בבוקר ולהחליט שהוא פורש מעבודתו ומקים עסק? מה יש שם?

התובנה שמקום העבודה שלנו הוא לא רק מקום עבודה והמקור שלנו לפרנסה, אלה המקום שבו יש לנו את הסיכוי הרב ביותר להגשים את חלומותינו ומאוויינו.
אחת הדרכים הנפוצות ביותר להגשמת המאווים שלנו ולקבלת תחושת שלמות, שאנחנו בני האדם, בוחרים לממש, היא לשאוף לעבוד בעבודה שיכולה להביא לידי ביטוי את מי שאנחנו. אנחנו מסיימים את השירות הצבאי/ שירות לאומי וכ"ו ומחפשים ללמוד מקצוע שישרת אותנו ויוכל לקדם אותנו לעבר הגשמת החלום. הבלבול בשלב זה גדול. רבים נרשמים ללימודים משיקולים אחרים: הישגים בלימודים בתיכון, הישגים בפסיכומטרי,  מה "שהאימא הפולניה" הציעה וכ"ו. חלקם מוצאים את עצמם נכנסים לעבודה שאינה מעניינת אותם, או שאינה מספקת. אין ספק שהתסכול בשלב זה עשוי להיות רב.

חלקם ימשיכו לעבוד בעבודה זאת במשך שנים, ישלימו "עם רוע הגזירה" :"אין ברירה, למדתי, השקעתי, לא אזרוק את המקצוע לפח".  ויום אחד, סביב גיל 35, מתעוררים עם תחושת מחנק בגרון, תופסים את עצמם ואומרים: "ואוו, איך אני ממשיך מכאן, לא טוב לי". ומיד מוסיפים: "הצרה היא שאין לי מושג מה אני רוצה לעשות, מה מתאים לי".

בכייה על חלב שנשפך, לא ממש תסייע לחשיבה אפקטיבית על ביצוע שינוים בקריירה. רבים מתחילים בשלב זה לחפש עבודה בדרכים שונות, להסתכל על מודעות דרושים, לפנות לחברים ובני משפחה ולהתעניין בעבודות שונות ובעוד דרכים יצירתיות יותר ויצירתיות פחות. אחרים ניגשים לבצע הסבה מקצועית, נרשמים לקורסים מקצועיים שונים, בתקווה למצוא תשובה בתום הקורס. האמת העצובה, שלא נלקחת בחשבון על ידי מרבית מסבי הקריירה הללו, היא שבסיום הקורס אין להם ניסיון תעסוקתי רלוונטי בתחום בו למדו, והנכונות של השוק לקלוט אותם לעבודה ולשלם להם שכר, כפי שהרוויחו במקום העבודה הקודם, לא ממש מפתה.  יוצא לי, לא פעם, בפגישה אם מאומנים שלמדו קורסים כאלו, במטרה לבצע הסבת קריירה, לשמוע כי הם נטשו את הרעיון, בתום הקורס, כשהבינו שלא יוכלו להתפרנס בכבוד במקצוע החדש, בתום הלימודים. גם כעת רבים נותרים בתחושת תסכול הולך וגובר.

תחושת התסכול והתקיעות בה נמצאים עובדים רבים באמצע הקריירה, באה לידי ביטוי בזוגיות, במערכות היחסים עם המשפחה והילדים, בחינניות של האדם, ובעצם כמעט בכל תחומי החיים. בשלבים מאוחרים יותר, רבים יפתחו תופעות פסיכוסומטיות ומחלות קשות.

האם נגזר עליהם לחיות כך? ממש לא.

אם כך, כיצד שוברים את המעגל הזה?

כיצד יוצרים עתיד אחר, שונה ואופטימי?    

הפתרון, מניסיוני, טמון ביצירת חיבור מעשי, בין הכישורים הבסיסיים של האדם למסלול הקריירה שלו. ניתן לאבחן בדרכים פשוטות, באופן יחסי, מה הם הכישורים המולדים של האדם, לבחון מה הם התחומים שאם הוא יבחר לעסוק בהם, תהיה התאמה גבוהה לכישוריו, ולסייע לו לבנות מסלול קריירה שיוביל אותו לשם, תוך פרק זמן סביר (משך הזמן משתנה בין אדם לאדם, בהתאם לניסיונו, השכלתו, תחום העיסוק ממנו מגיע וכ"ו).

חיבור בין כישורי היסוד של האדם לבין מסלול הקריירה מסייע לעובדים להגשים את עצמם, כבני אדם ולהרגיש תורמים ונחוצים.  אימפלמנטציה נוספת של אותו החיבור, הוא יכולת הניוד של המשאב האנושי בארגון, תוך התאמת עיסוקיהם לכישורי היסוד שלהם. הניסיון מראה שאחוזי הנטישה בארגונים אלו יורד באופן משמעותי וכן התפוקה בארגון עולה משמעותית. ההסבר לכך פשוט. עובדים עוסקים במה שהם טובים בו, מוערכים בו, ואין להם שום סיבה בעולם לעזוב את גן העדן הזה, גם לא בתמורה לתוספת משמעותית בשכר. 

האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים